החלטה בתיק רע"פ 3034/13

1.             לפני בקשת רשות ערעור, שהוגשה בתאריך 28.04.2013, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הנכבד (כב' השופטת נ' אהד), מתאריך 13.03.2013, ב-עפ"א 40630-03-12. בגדרו של פסק-הדין נדחה ערעורם של המבקשים על פסק-דינו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופטת ש' קמיר-וייס), מתאריך 9.02.2012 ב-עמ"ק 16381-02-09 - שבו הורשעו המבקשים בשתי עבירות של ביצוע עבודות בניה ללא היתר, לפי סעיפים 204(א) ו-208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה), והוצא כנגדם (בין היתר) צו להריסת הבניה (להלן: צו ההריסה).

           בגדרי הבקשה שלפני (שהוגשה ביום האחרון למניין הימים הקבוע בחוק להגשתה) עתרו המבקשים גם להארכת עיכוב ביצועו של פסק-הדין. בהחלטתי מתאריך 28.04.2013 הוצאתי - נוכח עיתוי הגשת הבקשה - צו עיכוב ביצוע ארעי ביחס לצו ההריסה (בלבד), וזאת עד להחלטה אחרת.

           עתה, לאחר עיון במכלול, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

           הטעמים לכך יובאו בהמשך ואולם אפתח בהצגת הרקע הרלבנטי.

הנתונים הצריכים להכרעה

2.            המבקשים הם בני-זוג מבוגרים, אשר מאז שנת 1959 שוכרים, בדיירות מוגנת מחברת "עמידר", בית ערבי ישן המצוי על מקרקעין בשטח העיר יהוד-מונסון.

3.            בחודש פברואר 2009 הוגש לבית משפט השלום הנכבד בפתח-תקווה, כתב-אישום המייחס למבקשים שתי עבירות של ביצוע עבודות ללא היתר במקרקעין, לפי סעיפים 204(א) ו-208 לחוק התכנון והבניה. נטען כי במהלך שנת 2006 או בסמוך לה (יוער, כי כתב-האישום תוקן בעיצומה של פרשת התביעה, באופן שהרחיב את תקופת ביצוען של העבירות שיוחסו למבקשים) הם ביצעו את העבירות האמורות - האחת, בגין בניית תוספת מקורה למבנה הקיים, בשטח של כ-60 מ"ר; והשנייה, בגין בניית מרפסת מקורה בשטח של כ-15 מ"ר.

4.            טענות מקדמיות שהעלו המבקשים, ובהן: טענת "הגנה מן הצדק", שעניינה הסתמכות המבקשים על מצגי הרשות, "אכיפה בררנית", ו"התנכלות" מצד הרשות על-רקע שיקולים זרים - נדחו בהחלטת בית-משפט השלום הנכבד מתאריך 08.11.2009 (ובהמשך אף בהכרעת הדין עצמה).

לאחר שהמבקשים כפרו באישומים נגדם, התנהל הליך הוכחות, שבגדרו העידו מטעם המשיבה: שלושה מפקחי-בניה של הועדה המקומית לתכנון ובנייה יהוד-מונוסון וכן מזכירת הועדה המקומית. כמו-כן, ולצד ראיות נוספות, הוצג בפני בית-משפט השלום הנכבד גליון גביית העדות של המבקשת מס' 2 בפני אחד ממפקחי הבניה בוועדה המקומית, בגדרה הודתה המבקשת מס' 2 כי היא ובעלה אכן ביצעו את עבודות הבניה הנ"ל, אך ניסתה לסייג את אחריותם הפלילית בכך שהסתמכו על מכתב של ראש העיר (המאשר, לטענת המבקשים, את ביצוע העבודות). מטעם ההגנה העידו המבקש מס' 1 ובתו.

5.            בהכרעת-הדין מתאריך 15.09.2011, בית משפט השלום הנכבד הרשיע, כאמור, את המבקשים בעבירות שיוחסו להם בכתב-האישום. בית-משפט השלום הנכבד ציין, בין היתר: כי שוכנע שעדותה של המבקשת מס' 2 בפני המפקח על הבנייה נגבתה מרצונה החופשי, לאחר תיאום מראש עם עורך-דינם דאז של המבקשים; כי עדותם של שלושת מפקחי הועדה המקומית, בפניו, הותירו רושם אמין ביותר ולא קועקעו בחקירה נגדית; וכי הדו"חות והרישומים שערכו המפקחים בזמן אמת - המתעדים בפרוטרוט את מהלכי הבנייה של העבודות ללא היתר שביצעו המבקשים במקרקעין - מהימנים.

ביחס לעדויותיהם של המבקש מס' 1 ובתו, קבע בית משפט השלום הנכבד כי הן היו מתחמקות וכי לא היה בהן כדי לסתור את העובדות שהתבררו מראיות התביעה.

בית-משפט השלום הנכבד דחה בהכרעת הדין את טענות ה"הגנה מן הצדק", ה"צורך" וה"צידוק" שהעלו המבקשים, לפיהן, ביצוע עבודות הבניה שיוחסו להם בכתב האישום היה מחויב המציאות, וכי הן בוצעו במסגרת צו הסרת סכנה שהוצא על-ידי עיריית יהוד-מונוסון ביחס למבנה. נקבע כי המבקשים "ניצלו" את צו הסרת הסכנה מחודש יוני 2006, אשר הורה אך ורק על חיזוק תקרת ביתם המקורי (ואשר לא הופנה אליהם, אלא למהנדס אזור המרכז של חברת עמידר) - לשם בניית תוספות, שהכפילו בפועל את שטח ביתם.

עוד קבע בית-משפט השלום הנכבד, כי עבודות הבנייה הנרחבות בוצעו על ידי המבקשים במהלך השנים: 2006, 2007 ותחילת 2008 חרף צו הפסקת עבודות בנייה שנמסר להם. בהיות הבנייה נשוא כתב האישום נוגדת את התב"ע החלה במקרקעין, הרי שגם לא ניתן היה להכשיר את הבניה, ולו בדיעבד.

טענות שהעלו המבקשים בדבר "אכיפה סלקטיבית" וכנגד אופן הפעלת שיקול הדעת המאשימה - נדחו אף הן על ידי בית-משפט השלום הנכבד, בהיעדר ראיות לתמיכה בהן, ולאחר שהובהר כי בהגשת האישום באת-כח המשיבה הפעילה שיקול דעת עצמאי, בשיתוף עם המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה.

בית-משפט השלום הנכבד מצא את טענות המבקשים בעניין הסתמכותם על מכתב ראש העיר מתאריך 30.11.2006, כ-"מיתממות ולא נכונות", וקבע כי האמור במכתב הנזכר בנוגע לאי-התנגדות העירייה לשיפוצה של יחידת המגורים, איננו כולל בחובו היתר לתוספת בנייה בשטח כולל של כ-75 מ"ר, מה-גם שצוין במכתב במפורש כי האמור בו הוא בכפוף "לכל דין".

6.            בתאריך 9.02.2013 גזר בית משפט השלום הנכבד את דינם של המבקשים, והטיל עליהם קנס כספי בסך של 30,000 ש"ח, תוך שהוא מציין כי לא מיצה עם המבקשים את מלוא חומרת הדין, זאת מתוך התחשבות בגילם המתקדם. כמו-כן הורה בית-משפט השלום הנכבד למבקשים לחתום על התחייבות להימנע מעבירה על חוק התכנון והבניה בסך של 60,000 ש"ח, למשך שנתיים. בנוסף, הוציא בית משפט השלום צו הריסה לבניה שנעשתה ללא היתר, וזאת עד לתאריך 30.06.2012.

7.            בערעורם בפני בית-המשפט המחוזי, העלו המבקשים שורה של טענות כנגד פסק-דינו של בית משפט השלום הנכבד. בפסק-דין מפורט ומנומק - שניתן לאחר שבית-המשפט המחוזי הנכבד הורה כי תיק בית משפט קמא בצירוף תיק המוצגים יימסר לידיו, ושמע את טענות הצדדים - הוא דחה את הערעור.

בית-המשפט המחוזי הנכבד נדרש בפסק-דינו, בהרחבה, לטענותיהם של המבקשים, ודחה אותן "מכל וכל", אחת לאחת. לנוכח ריבוי השגותיהם של המבקשים ומפאת קוצר היריעה כאן, אפנה את הקורא לעיין בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הנכבד ב-עפ"א 40630-03-12, ואסתפק פה רק בציטוט הדברים הללו מתוך פסק-הדין:

"מצב תכנוני שאינו מאפשר הוצאת היתר בנייה, בוודאי ובוודאי שאינו מאפשר בנייה ללא היתר והכשרת הבנייה האסורה שממילא לא ניתן לקבל בגינה היתר. למעלה מן הצורך אציין כי המציאות בשטח, דהיינו היותו של המבנה מסוכן למגורים, הוצאת צו הסרת סכנה ע"י ראש העירייה מתוקף סמכותו על פי חוק העזר לעניין מבנים מסוכנים, חייב ביצוע העבודות הנדרשות על פי חוות הדעת ההנדסית - ת/9 שהוגשה לבית המשפט, דהיינו החלפת גג המבנה המקורי בלבד! אלא, שהמערערים ניצלו לרעה! את עובדת היותו של המבנה מסוכן והצורך בהחלפת הגג, והרחיבו החלפת הגג לביצוע עבודות בנייה ללא היתר, הוספת 60 מ"ר לבית המגורים ומרפסת מקורה בשטח של כ-15 מ"ר כפי שהוכח בראיות מוצקות בבית משפט קמא". (שם, בפיסקה 2, עמ' 4).